הגיליון הנוכחי של סף מבקש להלך בין השבילים והמחסומים, בין המפגש לבין המרחק, שבין תשתית לתנועה.
הגיליון הנוכחי של סף מבקש להלך בין השבילים והמחסומים, בין המפגש לבין המרחק, שבין תשתית לתנועה.
נבקש לעקוב אחר דמותה המיתולוגית של הקטה (Hecate) כמודל לחשיבה על תנועה ותיווך, כמי שמציעה היגיון אחר למעבר בין עולמות.
משהונחה תשתית יהיה קשה מאד להיפטר ממנה, גם אם הטכנולוגיות סביבה ימשיכו להתחלף או להיערם אחת על השנייה.
איך אפשר לכתוב את הבלתי ניתן לכתיבה? תנועה מופשטת, הינף של יד, מבט; גוף חי, רגע שחולף ולא יחזור?
וויטגנשטין והאדריכלים המודרניים ביקשו לסלק את הקישוט, ואיתו את המטאפיזיקה, מעולמם. דווקא הקישוט המפואר, המוגזם והעודף הוא מסמן של האנושי, הארצי, גם אם הוא מוקדש כלפי מעלה.
איך תראה תנועה של יוצרים שנכפה עליהם המצב האל-ביתי החדש, בין אם נידונו לחיי נוודות, גלות, או הישארות ספוגה באובדן?
האם ניתן להיעזר בפילוסופיה של התנועה כדי להתמודד עם תחושה עמוקה, קולקטיבית, של עמידה במקום?
מיפוי הוא צורה של הבנה. אך במה מתייחדת מודאליות המיפוי ביחס לצורות הבנה אחרות? כיצד מיפוי יכול לגשת אל הבלתי-ניתן להבנה?
